PDA

צפה בגרסא המלאה : מה ההבדל בנינו?



dahanim2
09-07-2017, 01:32
"אמא"
הם הלכו יד ביד, אמא שלו באה לקחת אותו מבית הספר.
"כן חמוד" אמרה אימו, שמה היה לידיה.
"אמא, אני הכרתי חבר חדש!"
"כל הכבוד ג'קס! מה איך הוא קוראים?" התפעלה אימו, בנה היה בן 5, ואלו היו הימים הראשונים שלו בבית הספר.
"קוראים לו רדי, והוא אוהב מה שאני אוהב לעשות! אנחנו אוהבים שנינו סרטים מצויירים וכריך חמאת בוטנים עם ריבה!" אמר ג'קס בהתלהבות "עכשיו אנחנו יושבים זה ליד זה בשיעור"
"אני מקווה שאתם לא מדברים יותר מדי בשיעור" אמרה אימו בחיבה
" לא אל תדאגי" ביטל בנה הקטן בהינף ידו "אבל אנחנו מתכננים לעשות מתיחה למורה"
"מתיחה?" שאלה אמו, בחשש שהחבר החדש שלו משפיע לרעה על בנה הקטן. חסר לה עכשיו שהמורים יתחילו לא לאהוב כשהוא נמצא בשיעור.
"כן" אמר ג'קס "אמרנו ששנינו נסתפר בדיוק באותה תספורת ואז המורה לא יבדיל בינינו!"
"אוקי..." אמרה אמו של ג'קס "אני מניחה שאין פסול בכך, ואתה במילא צריך להסתפר, אז מחר נלך למספרה, תביא איתך את רדי ששניכם תסתפרו אותו דבר"
"תודה אמא! אמר ג'קס בהתרגשות "אני כבר הולך להתקשר אליו!"

***

"אמא"
"כן חמוד"
שניהם עמדו בכניסה למספרה, חיכו לרדי להוריו.
"הנה הם ! מעבר למעבר חצייה, רדי וההורים שלו עומדים שם!" קרא ג'קס בהתרגשות, מנופף לחברו רדי, גם ילד בן 5 שהחזיק בידו של אמו ושל אביו בזמן שעברו את הכביש.
"אה זה רדי?" משהו בהוריו של רדי לא נראה טוב לאמו של ג'קס.
"מה?" שאל גקס " למה את מגיבה ככה?"
"לא משנה " אמרה אמו " בוא נכנס למספרה ונסיים עם זה" אמרה ולא נתנה סיבה לתגובתה. " למורה שלך צפויה הפתעה גדולה מחר לא?"

***

"אתה בטוח?" שאל רדי, שניהם עמדו בכניסה לבית ספר, שניהם עם תספורות חדשות, ותלבושות תואמות.

אף אחד לא לא יבדיל בינהם.

"כן כן בטוח" הבטיח ג'קס " המורה לא יצליח להבדיל בינינו"
"מי אמר שלא?" השיב לו רדי.
" אני אמרתי!" טפח ג'קס על עצמו בגאווה " ברגע שהוא יקרא שמות ויגיד את השם שלי אתה תרים את היד, ואני אעשה אותו דבר אם יקראו את השם שלך," ג'קס פנה אל חברו " הרי אין בינינו שום הבדל, אתה לא רואה זאת?"
"כן!" אמר רדי בביטחון שעכשיו ננסך בגופו "אין הבדל בינינו באמת"
"אנחנו נעבוד עליו והוא לא ידע מאיפה זה בא לו!"
"צודק"
"טוב נכנסים?" שאל ג'קס
"נכנסים" אישר רדי.
ושניהם נכנסו יד ביד.

***

אני הייתי הספר. סיפרתי אותם במספרה והבנתי איזו מתיחה הם מתכוונים לעשות.
התלהבתי מהמתיחה שלהם,
שאלתי אותם האם הם יכולים להצטלם ביחד, שיהיה לי למזכרת.
הם הסכימו.

כמובן, אביא לכם את התצלום (https://static.independent.co.uk/s3fs-public/styles/story_large/public/thumbnails/image/2017/03/03/16/jax-rosebush-reddy-weldon.jpg) שתוכלו לראות איך הם הצליחו למתוח את המורה שלהם.

eyalw
09-07-2017, 13:10
נחמד מאוד, אבל לצערי לא יותר.
באופן כללי, אני נגד ההוספה של התצלום. אנחנו בכתיבה יוצרת. היה אפשר לומר, למשל "וכך, שני הילדים, לבושים בשתי חולצות זהות, נכנסו לכיתתם. הילד בעל העור הכהה ישב מימין, הילד בעל העור הבהיר ישב משמאל, ושניהם היו בטוחים שאף אחד לא יכול להבדיל."
לגבי הכתיבה - כשאתה כותב בגוף ראשון, אתה צריך להקפיד לכתוב באופן שתואם את מי שאתה מדבר בשמו. זה נכון בפרט בציטוט - אם שאומרת "
מה איך הוא קוראים?" לא יכולה לומר כמה משפטים אח"כ "אני מניחה שאין פסול בכך". אתה יכול להחליט שהאמא מדברת כמו אבשלום קור, ויכול להחליט שהיא מדברת בשפה רדודה, אבל להחליף ביניהם גורע מהאמינות.
ועם כל זה, אני חושב שהיצירה בהחלט מכבדת אותך, בעיקר כיצירה ראשונה.

dahanim2
09-07-2017, 13:29
תודה.יצירת שיחה בכתיבה עדיין חדשה לי,גם כתיבה בעצמה דיי חדשה, ורק באמצעות נסיון אפשר לכתוב יותר טוב.המקרה עצמו אמיתי, רק שיבשתי והוספתי כמה דברים.אתה אמור להבין לבד שהם שונים ברגע שתראה את התמונה.להבין שהעצם ההכרה בגזענות כלשהי באה כשאתה גדל.ילד קטן לא מבין זאת, וזה מה שיפה פה.ניסיתי לייצור תעלומה, למה זה מעניין בכלל הסיפור הזה?ואז באה התמונה , ואתה מבין.מקווה שהצלחתי לעשות זאת :)

Lullaby From Hell
09-07-2017, 14:16
לא הבנתי, זה מבוסס על מקרה אמיתי?
חייב להודות שדבר ראשון שעשיתי היה לרפרף על הביקורת של אייל ולא הבנתי למה הוא הדגיש את המילה כתיבה כל כך ולמה הוא התכוון בתצלום.
עברתי על כל הסיפור ומצאתי קישור, לחצתי.
פעם ראשונה שאני נתקל בתמונה אמיתית בכתיבה יוצרת... מרגיש מוזר, כאילו הפכת את זה למשהו מתוך החדשות ופחות לכתיבה יוצרת.
יש לך פה כמה דברים שאני מרגיש שאצא קטנוני אם בכלל אציין אותם, רואים שלאחר שכתבת את זה פחות או יותר פרסמת את זה כפי שזה היה ללא קריאה נוספת.
אם תרצה שאעבור איתך על כל הדברים בנוגע לזה תשלח הודעה בפרטי.
חוק מאוד שלמדתי שאף על פי כמה שהוא בסיסי תורם משמעותית ליצירות הוא לאחר שאתה כותב משהו, תשים את זה בצד ל24 שעות, לאחר מכן תחזור לזה, תקרא את זה שוב, ורק אז תתחיל לחשוב אם זה שווה פרסום או היכן צריך לערוך.

erder
09-07-2017, 18:06
חושבת שהבנתי את הרעיון של הסיפור ואת הסיום המשעשע... וכיצירה ראשונה שלך בפורום זה חמוד מאוד.
הייתי מציעה בעיקר להקפיד על תיאורים, כתיבת השפה...היא מזכירה לי סיפור שאתה פשוט מספר לחבר, וחסר מאוד כל האלמנטים הספרותיים שהיו מוסיפים הרבה(אשמח לסייע בפרטי). אבל כל הכבוד והמון בהצלחה בהמשך. יש פה התחלה טובה.
איל-למה אם יש תמונה זה לא נחשב יצירה בכתיבה יוצרת? חושבת שזה לא נכון, יש פה סיפור שלם שמצורפת אליו תמונה...אשמח אם תסביר מדוע זו לא יצירה...

dahanim2
09-07-2017, 18:17
יצירה או לא, אני לא מסתכל על זה ככה.
אני רוצה להעביר מסר, שגזענות בעצם מתחילה שכשאתה גדל.
כשאתה קטן, אתה לא מבין את זה, אתה לא מזהה ילד שחור ואתה חושב שהוא ילד רגיל.
אני חושב שיש פה תמימות כלשהי שבשלב כלשהו נמוג בחיים.

התמונה היא חלק מכתבה, אני מתפלא שלא ראיתם את זה קודם, זה דיי נהיה ויראלי התמונה הזאת.
ראיתי את התמונה ושאלתי אם עצמי האם אני יכול לכתוב קטע שכל הדרך אתה לא יודע מה ההבדל בינהם, ואז בסוף אתה יודע.
כלומר יש הפתעה קטנה.

הצלחתי?
תגידו אתם

Lullaby From Hell
09-07-2017, 18:46
כן אני חושב שהצלחת, אבל התמונה הרגישה לי מוזרה.

eyalw
09-07-2017, 19:28
יצירה או לא, אני לא מסתכל על זה ככה.
אני רוצה להעביר מסר, שגזענות בעצם מתחילה שכשאתה גדל.
כשאתה קטן, אתה לא מבין את זה, אתה לא מזהה ילד שחור ואתה חושב שהוא ילד רגיל.
אני חושב שיש פה תמימות כלשהי שבשלב כלשהו נמוג בחיים.

התמונה היא חלק מכתבה, אני מתפלא שלא ראיתם את זה קודם, זה דיי נהיה ויראלי התמונה הזאת.
ראיתי את התמונה ושאלתי אם עצמי האם אני יכול לכתוב קטע שכל הדרך אתה לא יודע מה ההבדל בינהם, ואז בסוף אתה יודע.
כלומר יש הפתעה קטנה.

הצלחתי?
תגידו אתם

אם המטרה שלך היא רק להעביר מסר - המקום הוא בית הקפה. היית יכול לשים קישור לכתבה, לומר "חומר למחשבה" ולסיים. אם אתה רוצה לפרסם אתה זה ככתיבה יוצרת, אתה צריך להשקיע ב"מסגרת" או לקבל על זה ביקורת (או שניהם).
אני מכיר את התמונה ואת הסיפור, ולכן לא הופתעתי מהפאנץ'. אבל הבניה שלו הייתה לוקה בחסר - חוץ מההפתעה של האם, לא היו הרבה "הכנות" לקראתו. סיפור פואנטה צריך להיות כתוב באופן כזה שקריאה שניה שלו תגרום לקורא לומר "אההה!", "הבנתי!" ו"אז ככה זה מתקשר!" כל שתיים שלוש שורות. במקרה שלנו, חוץ מהאמא שמופתעת מזה שהיא ראתה את ההורים של הילד השני, אני לא רואה הרבה "בניה" של המסקנה.
תשווה לסיפור הבא:
"יוסי היה ילד קטן וחמוד.
הוא הלך ברחוב, ופגש זקנה נחמדה.
ואז הזקנה התפצלה לשניים (https://youtu.be/Ey6YcPoOwFo?t=141) ומתוכה יצא אור חזק של עב"מים".
כמובן שאני מקצין את העניין. אבל אתה יכול לטעון שגם פה יש הפתעה קטנה - פתאום מגלים שהזקנה היא חייזרית או משהו. אבל האם זה סיפור "טוב"? לא. למה לא? כי זה פשוט דאוס אקס מכינה (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%90%D7%95%D7%A1_%D7%90%D7%A7%D7%A1_%D7%9E %D7%9B%D7%99%D7%A0%D7%94), סתם נכנס משהו משום מקום בלי קשר. הפואנטה צריכה לא רק להפתיע, אלא גם לסגור קצוות פתוחים מכל הקטע.
מקווה שתלמד לפעמים הבאות.

עריכה:
לא ראיתי שאסתי הגיבה.

חושבת שהבנתי את הרעיון של הסיפור ואת הסיום המשעשע... וכיצירה ראשונה שלך בפורום זה חמוד מאוד.
הייתי מציעה בעיקר להקפיד על תיאורים, כתיבת השפה...היא מזכירה לי סיפור שאתה פשוט מספר לחבר, וחסר מאוד כל האלמנטים הספרותיים שהיו מוסיפים הרבה(אשמח לסייע בפרטי). אבל כל הכבוד והמון בהצלחה בהמשך. יש פה התחלה טובה.
איל-למה אם יש תמונה זה לא נחשב יצירה בכתיבה יוצרת? חושבת שזה לא נכון, יש פה סיפור שלם שמצורפת אליו תמונה...אשמח אם תסביר מדוע זו לא יצירה...

לא אמרתי שזו לא כתיבה יוצרת, אמרתי שאני נגד הוספת התצלום. אני חושב שמתוקף היותנו בכתיבה יוצרת, ולא בצילום יוצר, לבסס סיפור על תמונה (והתמונה היא חלק מרכזי בסיפור) זה... בעייתי.
אני חושב שהערך של היצירה היה גבוה בהרבה אם הוא היה מתאר את התמונה, ולא מוסיף אותה. זה גם היה מוסיף לרציפות של הסיפור - במקום להוסיף את הספר משום מקום, היה אפשר לחזור למקומו של המספר הכל-יודע משני החלקים הראשונים (אם זה אותו מספר מהחלק השלישי - איך הוא יודע על הדיאלוג בין האמא והילד בחלק הראשון?) ולתאר את הסיטואציה. זה היה לדעתי יותר יפה, נותן עוד מקום למי שמוכשר בתיאורים, והופך את זה ל"כתיבה יוצרת". כל מה שעושים בכתיבה יוצרת הוא לצייר ציור במילים - לצייר סיטואציות ורגשות בעזרת עפרון ודף או מקלדת. אם מוסיפים תמונה, פוגעים בכל הרעיון של כתיבה יוצאת.

dahanim2
09-07-2017, 19:31
תודה על הביקורת.
אני מקווה שבעתיד אשתפר :)

nermer
09-07-2017, 21:32
בעז"ה תשתפר. עוד לא ראיתי מישהו שלא השתפר...

dsa
09-07-2017, 21:38
אני אלא אתייחס לרמה של הכתיבה אלא רק אומר שלדעתי התמונה הייתה שינוי מרענן. הרבה יותר משמעותי מתיאור. ככה לפחות אני הרגשתי כקורא.

דאטרלי
10-07-2017, 09:18
סיפור יכול להיות טוב, רע, מעניין, משעמם, מלהיב, מרגש, מחריד מעצבן או סתמי, הוא לא יכול להיות 7.4/10...

אז 7.5/10 :)
סתם נו, אני כותב את הציטוט הזה כי אני לא חושב שהשתמשתי בתיאור הזה אי פעם על סיפור:

איזה סיפור חחחמווווווודדדדד :)
באמת, זה היה מקסים וכייפי.

טוב, אמרתי שאני אתן לך ביקורת, משמע אני לא יכול להישמע כמו ילד בן 11 (למרות שממש בא לי להישאר עם התגובה הזו כמו שהיא עכשיו וזהו)

כמו שבטח הבנת, מאוד נהנתי מהקטע, הוא היה קליל, חמוד, וכייפי, והעלילונת שלו סגורה היטב ומשעשעת. אני רוצה להתייחס כאן גם לביקורות שכתבו מעליי, וגם להוסיף את החלק שלי:

אז..... באופן כללי - אני לא מסכים כל כך עם אסתי לגבי אלמנטים ספרותיים או שפה. המשלב כאן לא היה משלב ביבים, הוא היה יומיומי, וזה בסדר גמור כשאתה כותב סיפור על אמא וילד בן חמש. זו סיטואציה יומיומית - בהחלט אפשר להישאר עם המשלב היומיומי והפשוט, כאילו שאתה מספר את זה לחבר.

יחד עם זאת - ישנן חמש שגיאות שאני יכול להצביע עליהן -
1. המשלב של הילד. בפשטות - ילדים בני חמש לא הוגים בצורה מדוייקת כל כך את דבריהם. הילד מקפיד על ה' הידיעה, הוא אומר "כריך" (שזו מילה שהיא במשלב טיפה גבוה ביחס לגילו, רוב הילדים יגידו סנוויץ') - זו נקודת תורפה. נסה בפעם הבאה להתאים יותר את השפה שבפי הדמויות שלך לאיפיון שלהן.

2. האמא אהבלה - מצטער, אין לי איך לומר את זה טוב יותר. היא מגיבה כמו קרטון שכתבו לו תסריט. "המורים לא יאהבו אותו"? אמממ.... הילד שלה חמוד ומקסים, וילדים בני חמש - מטבעם הם אנרגטיים יותר ופחות ממושמעים (כי הם בני 5!) - אני חושב שהאמא לא נותנת קרדיט נכון למערכת...

3. טעויות מיקום-זמן - רדי, ג'סי - שמות אמריקאים. אנחנו בישראל. ילדים בני חמש לא הולכים לבית הספר.
למה אני אומר את זה? אם הסיפור היה מתפרסם בפורום אמריקאי, ההערה הזו לא הייתה מופיעה. אבל בישראל - נוצרת תחושה שזה סיפור שתורגם, ולא יצירה מקורית שלך. וחבל.

4. המשלב של האמא - אותה הערה שאיל נתן לך. המשלב שלה צריך להיות אחיד.

5. "
מה איך הוא קוראים

" - שורה רביעית - זה ידידי, לא משפט בעברית. אני מאמין שזה משפט שפשוט התפספסה לך מילה שם, אבל זה מתקשר לנקודה מספר שלוש - זה מרגיש כמו משפט של גוגל טרנסלייט. הדרך לטפל בזה -
לקרוא את היצירה לפני. כל משפט, ולשים לב אם זה נשמע לך הגיוני...



נקודה עדינה נוספת שהייתי רוצה להסב את תשומת לבך - שים לב שההורים של רדי הם אוויר. תפקידם בסיפור הוא להביא את רדי למספרה, קצת כמו נהג אוטובוס... (שים לב - זה נקודה שרציתי שתשים לב אליה, בקטע הספציפי הזה זו איננה שגיאה מובהקת, מאחר שהם באמת דמויות מאוד מאוד משניות, אבל - שים לב לעניין הזה, כי אני לא רוצה שזה יהפוך להרגל אצלך)

עד כאן היו שגיאות.

מכאן נעבור לקצת יותר פילוסופיה, מסוג הדברים ש"שיישארו לך בראש, תחשוב עליהם".
לגבי עניין התמונה.....
שמע, יש כאן שתי אפשרויות, לכאן ולכאן.
מחד, אם תתאר את הילדים, היצירה אולי תקבל ערך ספרותי גבוה יותר. (אני אומר "אולי" כי זה תלוי באיך תתאר את התמונה)
מאידך - יש סיבה למה תמונה אחת שווה אלף מילים. הבחירה בקישור לתמונה מייצרת לקורא הפתעה.

אני לא יודע לומר בצורה חד משמעית.
על הנייר - בכתיבה יוצרת צריך לכתוב סיפורת טהורה והתבססות על תמונה גורעת.
בפרקטיקה - תמונה היא אלמנט מאוד חזק, והרעיון הסיפורי - קו המחשבה הסיפורי שאתה מייצר, כל העלילה, כל מה שבעצם ניסית להעביר - הועבר בטקסט, הפאנץ' התבסס על התמונה....

וצריך להודות על האמת שהיו לנו כבר כמה כותבים די טובים ששילבו תמונות עם הסיפורים שלהם.

מאחר שאני לא יכול להשאיר את זה כמשהו פתוח לחלוטין (מתוקף תפקידי כמבקר) - אני אסכם את דעתי ככה:
בפעם הזו השימוש בתמונה דווקא הרגיש לי מתאים, אבל לא מומלץ להפוך את זה להרגל....

דרך לשיפור:
ההפנייה הטבעית שלי היא לשלוח אותך ל"מדריך לכותב המתחיל (http://forum.travian.co.il/showthread.php?t=4066)" ול"סגנון דיבור (http://forum.travian.co.il/showthread.php?p=234359#post234359)" - שכרגע ארוז יחד עם כל כתיבה יוצרת, ואני לא יודע אם אתה יכול לראות אותו.
אם כן - קרא ולמד.
אם לא - אז אין לי כרגע יכולת לתת לך כלי פרקטי לשיפור (מעבר להערות שכבר התייחסתי אליהן), אז בוא נחכה עם זה לאחרי המעבר. :)
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

טוב, כאן הסתיימה הביקורת שלי.
מאחר שאתה חדש יחסית בפורום, אני כותב כרגע כמה מוסכמות בפורום שנכונות רק לפורום - אבל צריך להכיר אותן.

תגובה- היא דעה אישית על קטע, היא לא חייבת להתבסס על נימוק רציונלי, היא מתבססת על התחושות של מישהו. אתה יכול לראות מהתגובה שלי (למעלה, לפני שהדגשתי את המילה ביקורת) שנורא התלהבתי מהסיפור, אבל בלי שום סיבה הגיונית.

ביקורת - ביקורת ניתנת על ידי מבקר. היא יכולה להיות חיובית או שלילית. הביקורת מתייחסת לכמה מוסכמות שיש לנו כאן בכתיבה (לדוגמא משלב אחיד), היא תצביע על נקודות חולשה (אם יש), על נקודות חוזק, ותציע דרך לשפר את המצב. מטרתה של ביקורת היא תמיד לסייע לכותב. מומלץ מאוד להקשיב לביקורות ולנסות ללמוד מהן. (ההגדרה של מבקר בפורום היא קצת אמורפית, אבל תניח שכל כותב שוותיק ממך נחשב מבקר).

שגיאות - בעיקרון, זה דברים שלא רק צריך לשים לב אליהם, חייבים לטפל בהן. כלומר בקטע הבא שלך - אתה לא חוזר על אותן שגיאות, או לכל הפחות - אפשר לראות במובהק שאתה ניסית לטפל בשגיאות שלך (ייתכן שזה לא כל כך יצליח, אבל זה גם בסדר). בדרך כלל מבקרים יעירו לך על שגיאות.

דעה - מן הסתם כל תגובה היא בגדר דעה. אולם - ביקורת היא לכאורה משהו "פורמלי" יותר, מדוייק יותר - ולכן מן הראוי והנהוג שהמבקר יפריד בין דעתו (האישית, שאפשר להתווכח עליה ואפשר לא להסכים איתה ואפשר להתעלם ממנה) ובין שגיאות.

נקודות למחשבה - באופן עקרוני נקודות למחשבה הן בדיוק מה שאמרנו - נקודות שצריך לחשוב עליהן, הן לא מייצגות שגיאות מובהקות או דעות - אלא יותר "פילוסופיה" ודברים ששווה לשים לב אליהם. שים לב שנקודות למחשבה יכולות להינתן ממגוון סיבות* - החל מ"דברים שהייתי רוצה שתשים לב אליהם כדי שלא תמעד בהם" (שמאפיין יחסית כותבים מתחילים) ועד "מה שעשית הוא טוב, אבל אם היית עושה כך וכך - יכולת לעשות משהו יותר טוב" - באופן עקרוני, ככל שכותב טוב יותר, הוא מבצע פחות שגיאות ואז אני נוהג להשאיר יותר נקודות למחשבה.


*כולן אגב, מסתכמות ב"אני רוצה לעזור לכותב".

--------------------------------------------------------------------------------------------------
עד כאן להיום, מקווה שזה לא היה קשוח מדי.
ברוך הבא לכתיבה יוצרת :)

erder
11-07-2017, 19:45
אם המטרה שלך היא רק להעביר מסר - המקום הוא בית הקפה. היית יכול לשים קישור לכתבה, לומר "חומר למחשבה" ולסיים. אם אתה רוצה לפרסם אתה זה ככתיבה יוצרת, אתה צריך להשקיע ב"מסגרת" או לקבל על זה ביקורת (או שניהם).
אני מכיר את התמונה ואת הסיפור, ולכן לא הופתעתי מהפאנץ'. אבל הבניה שלו הייתה לוקה בחסר - חוץ מההפתעה של האם, לא היו הרבה "הכנות" לקראתו. סיפור פואנטה צריך להיות כתוב באופן כזה שקריאה שניה שלו תגרום לקורא לומר "אההה!", "הבנתי!" ו"אז ככה זה מתקשר!" כל שתיים שלוש שורות. במקרה שלנו, חוץ מהאמא שמופתעת מזה שהיא ראתה את ההורים של הילד השני, אני לא רואה הרבה "בניה" של המסקנה.
תשווה לסיפור הבא:
"יוסי היה ילד קטן וחמוד.
הוא הלך ברחוב, ופגש זקנה נחמדה.
ואז הזקנה התפצלה לשניים (https://youtu.be/Ey6YcPoOwFo?t=141) ומתוכה יצא אור חזק של עב"מים".
כמובן שאני מקצין את העניין. אבל אתה יכול לטעון שגם פה יש הפתעה קטנה - פתאום מגלים שהזקנה היא חייזרית או משהו. אבל האם זה סיפור "טוב"? לא. למה לא? כי זה פשוט דאוס אקס מכינה (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%90%D7%95%D7%A1_%D7%90%D7%A7%D7%A1_%D7%9E %D7%9B%D7%99%D7%A0%D7%94), סתם נכנס משהו משום מקום בלי קשר. הפואנטה צריכה לא רק להפתיע, אלא גם לסגור קצוות פתוחים מכל הקטע.
מקווה שתלמד לפעמים הבאות.

עריכה:
לא ראיתי שאסתי הגיבה.


לא אמרתי שזו לא כתיבה יוצרת, אמרתי שאני נגד הוספת התצלום. אני חושב שמתוקף היותנו בכתיבה יוצרת, ולא בצילום יוצר, לבסס סיפור על תמונה (והתמונה היא חלק מרכזי בסיפור) זה... בעייתי.
אני חושב שהערך של היצירה היה גבוה בהרבה אם הוא היה מתאר את התמונה, ולא מוסיף אותה. זה גם היה מוסיף לרציפות של הסיפור - במקום להוסיף את הספר משום מקום, היה אפשר לחזור למקומו של המספר הכל-יודע משני החלקים הראשונים (אם זה אותו מספר מהחלק השלישי - איך הוא יודע על הדיאלוג בין האמא והילד בחלק הראשון?) ולתאר את הסיטואציה. זה היה לדעתי יותר יפה, נותן עוד מקום למי שמוכשר בתיאורים, והופך את זה ל"כתיבה יוצרת". כל מה שעושים בכתיבה יוצרת הוא לצייר ציור במילים - לצייר סיטואציות ורגשות בעזרת עפרון ודף או מקלדת. אם מוסיפים תמונה, פוגעים בכל הרעיון של כתיבה יוצאת.

אוקיי איל, עכשיו הבנתי...
מסכימה איתך(: