מקווה ממש ממש שתחזור אתה לא מכיר אותי (אני בכלל הייתי עם משתמש אחר בתקופה שלך), אבל זו חתיכת נוסטלגיה
אני לא יודע אם אי פעם תקרא את ההודעה הזו, כי עברו שנים מאז הפעם האחרונה שהיית פה - או שאולי אתה עדיין כאן ורק שינית שם. לעולם לא אדע. אני רוצה להודות לך על הכתיבה שלך. אני לומד ממך לנשום עמוק יותר, להעריך את טעם האוויר שנכנס לגופי, ולהחכים ממה שאתה כותב. בכל שורה אני מוצא טעם חדש. חכם יותר, מורכב יותר. זה כמו יין - רק שבמקום שהוא ישתבח עם השנים, אני מתפתח ולומד להעריך אותו יותר. אני מבין למה דאטרלי היה סטודנט, פעם לא ראיתי את זה. אני מבין וקורא ולומד כל כך הרבה מההודעות שהשארת, שעצוב לי שאתה כבר לא כאן היום כדי שאוכל פשוט לשבת ולהרהר קצת במה שאתה כותב. כי אתה לא כותב סתם. תודה לך. ליאור.
הייתי שמח אם היית חוזר קצת. נוכחתך הייתה יכולה להועיל פה לפעמים.
מתגעגע. תכתוב פעם משהו...
בהמשך להודעה בפורום, אני גם מתכוון לגרור איתי כמה חברים להפגנות של הקיץ, ואולי אפילו יותר מכמה חברים אם יצליח לי
התחברת?! מה קורה פה?! כל הוותיקים חוזרים [למרות שטכנית אני וותיק ממך בחצי שנה lol], עידן חדש בפתח!
היי! טוב לשמוע גם ממך
לילה טוב, הזקן. נעשים מהלכי הערה בפורום. אני מאוד אשמח, ממש, אם תוכל להעלות איזה משהו. אם זה שיעור בכתיבה או איזה מאמר או יצירה רעננה ומעוררת חושים. משהו חדש ורענן ברוח קדומה. יש סיכוי לקבל ממך כזה דבר?
הקוראים בהחלט מסוגלים לקרוא מעל ארבע פסקאות, אבל אני לא כותב כדי להגיע למטרה מסויימת. אני כותב גם כדי ללמוד, גם כדי לתרגל טכניקות שלי, גם כדי לתת ביטוי לרעיונות מסויימים שעולים לי בראש. אבל גם (ובעיקר) כדי ליהנות. אני לא חש בנוח עם סיפורים בהמשכים, החלקים הראשונים תמיד מרגישים לי נכון, ואז זה הופך למשהו קשה ומייאש, כשאני רואה את התמונות בדימיון שלי ולא יודע איך להגיע אליהם בתיאורים. ואז (כעבור שבוע) אני מאבד את הצבע והברק של התמונה שדמיינתי...
Deep inside, when nothing's fine - I've lost my mind...
לפעמים, כדי לדעת מה אתה מחפש, אתה צריך לחזור למקום שממנו יצאת ~אילן הייטנר
ואיתו אני נושמת הכי עמוק שאני יכולה