צפה בתוצאות הסקר: איזה קטע הוא האהוב עליכם?

מצביעים
44. אתה לא רשאי להצביע בסקר זה (יש להתחבר לפורום)
  • קטע 1

    19 43.18%
  • קטע 2

    4 9.09%
  • קטע 3

    16 36.36%
  • קטע 4

    2 4.55%
  • קטע 5

    3 6.82%
עמוד 1 מתוך 9 123 ... אחרוןאחרון
מציג תוצאות 1 עד 10 מתוך סך הכל של 89

אשכול: דו עט אימה - הסקר

  1. #1
    הסמל האישי שלLullaby From Hell
    תאריך הצטרפות
    Feb 2013
    מיקום
    סטוקר
    הודעות
    2,018

    ברירת מחדל דו עט אימה - הסקר

    הדד ליין עבר ו 5 מתמודדים שלחו סיפורים, מוזמנים להצביע לקטע האהוב עליכם בסקר וכמובן לבקר את הקטעים.


    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
    קטע 1:
    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    "100, איך אפשר לעזור?... הלו?" נשמע קול גברי מהטלפון. " אני מפחדת..." היא אמרה בקול שקט למוקד המשטרה בטלפון. "היי אני אלעד, איך אפשר לעזור? איך קוראים לך?" שאל אלעד מהמוקד במשטרה. "יש שם משהוא מחוץ לדלת, אני ואחי סגרנו את כל הדלתות והחלונות.." הילדה אמרה בבהלה. "איך קוראים לך? בת כמה את? מה קרה?" אלעד שואל בתקיפות מנסה ל"העיר" את הילדה שמדברת בקול מפוחד ושקט לטלפון. "אמא ואבא שלי לא בבית, הם יצאו לחתונה של המשפחה, אני לבד בבית שומרת על אחי הקטן.. ויש מאחורי הדלת..." הילדה אומרת ופורצת בבכי שקט מהפחד. "מה יש מאחורי הדלת? איך קוראים לך? בת כמה את? איפה את גרה?" אלעד שואל בקור רוח, מנסה ללחוץ בילדה עם הקול השקט והמבוהל לדבר. "אני איימי, אני כאן עם אחי הקטן, אנחנו מתחבאים בארון בחדר של ההורים.." איימי אומרת לאלעד השוטר מהמוקד. "תנשמי איימי" אלעד מהמוקד מנסה להרגיע אותה. "תוכלי בבקשה לאט לספר לי מה קרה?" אלעד שואל אותה בנימה שקטה מנסה להרגיעה אותה מהבהלה והלחץ. "אני היינו לבד בבית, הסתכלתי על המחשב ודפדפתי בצילומי מצלמות האבטחה, ואז ראיתי ליצן מגיעה, ליצן מפחיד עם חיוך מרושע... אני מפחדת" הילדה מדברת בטון נמוך עד שכמעט ולא שומעים אותה. איימי שומעת רעש של דלת נפתחת! אחיה הקטן רועד מהפחד, מתאפק לא לעשות פיפי במכנסיים. "אני חושבת שהוא נכנס הביתה" איימי לוחשת לאלעד. "איפה את גרה? מה הכתובת?" שואל אותה אלעד. "אני גרה ברחוב מסגרב 4586" איימי הפסיקה לדבר, היא הייתה בטוחה שהיא שומעת צעדים בבית. "הוא בתוך הבית" היא אמרה לאלעד. דפיקות הלב של איימי גברו עד כדי קח שיכלה לשמוע אותם, היא תהתה אם גם הליצן שומע את דפיקות הלב שלה. הבגדים שלה ושל אחיה הקטן נדבקו לגוף שלהם בגלל שהם התחילו להזיע מהפחד. "שלחתי ניידת, הם יגיעו בקרוב מאוד" אמר אלעד לאיימי. אלעד נשאר בשיחה מדבר עם איימי בטלפון וחיכה עד שהניידת תגיע לביתה. "אהההה!" קול צעקה נשמע, אלעד נבהל- "מה קרה?" הוא שאל וחשש שקרה משהו, הצעקה לא הייתה מאיימי, זה היה אחיה הקטן. "האור נכבה ונדלק ואחי נבהל" איימי מספרת לאלעד ותוך כדי מחזיקה לאחיה הקטן את הפה כדי שלא ישמיע רעש נוסף. אחיה הוזיל דמעות על ידיה של איימי, שניהם פחדו נורא, הפרצוף של הליצן מסתכל עליהם דרך המחשב, דרך מצלמות האבטחה... קול סירנות נשמע חזק, איימי ואחיה הרגישו הקלה. המשטרה הגיעה, אלעד עדיין היה בשיחה עם איימי וגם הוא הרגיש הקלה עצומה. איימי ואחיה חיכו שהשוטרים יגיעו לבית והמשיכו להתחבא בארון. שני שוטרים יצאו מהניידת, השוטר ג'ון והשוטר ג'ייסון. הם פתחו את שער הכניסה לחצר והחלו ללכת באיטיות לעבר דלת הכניסה לבית, הם עלו את השלושה מדרגות כניסה שמובילים לדלת הכניסה לבית, הסתכלו אחד על השני ופתחו את הדלת. הדלת הייתה פתוחה, ולא היה זכר לפורץ או ליצן בבית. שני השוטרים החלו לחקור את הבית וללכת לאט. הבית היה שני קומות, קומת קרקע עם סלון ומטבח והקומה השנייה עם חדרי השינה, המחשב שבו נמצאים צילומי האבטחה נמצא מתחת למדרגות. לאחר שסיימו לחקור את הקומה הראשונה עלו השוטרים לקומה השנייה. הם הגיעו לארון בחדר ההורים ופתחו אותו, הם מצאו בתוך הארון שני ילדים מפוחדים ומזיעים מפחד שמסתנוורים מהאור שנכנס להם לעיניים. "את איימי?" שואל אותה השוטר ג'ייסון. "כן היא עונה וקמה על הרגליים ויחד עם אחיה עוזבים את מקום המחבוא שלהם. הם ירדו כולם לסלון, שתו מים, השוטרים הרגיעו את איימי והחלו לשאול שאלות. "איימי קיבלנו מידע שנעלתם את הדלתות והחלונות, אבל כשהגענו הדלת הייתה פתוחה" מסביר לה השוטר ג'ון. "אני נעלתי את הדלת, אבל אני חושבת שהליצן נכנס הביתה". ג'ייסון וג'ון מסכלים אחד על השני ולא מבינים על איזה ליצן היא מדברת. "אנחנו קיבלנו קריאה על מטרידן שעומד בכניסה לבית ויש בו ילדים מפוחדים בלי השגחה.. תוכלי להסביר לנו מה קרה?" השוטר ג'ון שואל. "ההורים שלנו יצאו לחתונה, נשארתי עם אחי לבד בבית.. הסתכלתי על המחשב ודפדפתי בצילומי מצלמות האבטחה ואז ראיתי בדלת הכניסה לבית ליצן מפחיד עם חיוך ענק על הפנים ומבט מרושע, אני ואחי נבהלנו נעלנו את כל הדלתות והחלונות, התחבאנו בארון והתקשרתי למשטרה" הסבירה איימי לשוטרים. "אוקי, אני מבין..., אמרת שראית אותו במצלמות האבטחה.. תוכלי בבקשה לקחת אותנו לראות אותו במצלמות אבטחה?" שואל השוטר ג'ייסון את איימי. "כמובן" איימי ענתה לשוטרים, המחשב נמצא מתחת למדרגות, איימי ואחיה החלו ללכת לכיוון המחשב והשוטרים בעקבותיהם. הם הגיעו למחשב וראו שעל מסך המחשב מודבק פתק - "אל תריצו את הסרטון לאחור, על החתום: הליצן המשוגע". איימי לא ידעה לקרוא ובטח שלא אחיה הקטן, אבל השוטרים כן והתגובה שלהם הלחיצה את איימי ואחיה הקטן, השוטרים ישר העלו בקשר את מה שקורה או יותר נכון קרה בבית. אחרי שבדקו את האזור של המחשב החליט השוטר ג'ון להריץ את ההקלטה לאחור ולראות מי זה כדי לתפוס אותו. לג'ון יש ילדה בערך בגיל של איימי ואשתו רופאה ולכן עובדת גם בימים וגם בלילות, מה שמותיר אותו להיות עם הילדה בימים כי הוא לא רוצה שהיא תהיה לבד, הוא אוהב אותה מאוד ולכן הוא עובד בלילות ואיתה בימים. ג'ון הריץ את ההקלטה לאחור וכולם הסתכלו על סרטון האבטחה. הם ראו איך הליצן מגיעה ונעמד ומסתכל למצלמה, היה לו חיוך ענק ומרושע על הפנים ואף אדום גדול. לאחר זמן מה הוא הוציא פתק מהכיס ופתח אותו לכיוון המצלמה- "אמרתי לכם לא להריץ לאחור". ג'ון עצר את הסרטון, לא היה כל כך ברור ממה, אולי מהפחד או החשש שיקרה משהו... הטלפון צלצל! זה היה הטלפון של ג'ון השעה 9 וחצי, הוא מסתכל מי מחייג אליו וקופא במקום. זו הבת שלו, סטייסי בת השמונה וחצי. "הלו?" הוא עונה לסטייסי. "אבא... אני מפחדת.. יש כאן ליצן מפחיד מחוץ לדלת" סטייסי אומרת לו עם קול בכי ופחד בקולה. "אני בדרך אליך" ג'ון אמר לביתו ורץ למכונית. "מה קרה?" שאל אותו השוטר ג'ייסון. "הבת שלי! הליצן הגיעה אליה!" הוא ענה בקול נואש ומבוהל שמה יקרה משהו לילדה שלו. "תחכו כאן אני אשלח אליכם משהוא שישמור עליכם" ג'ייסון אמר לאיימי ולאחיה הקטן והם הנהנו לחיוב. הם פחדו מהרעיון... אבל איימי ראתה כמה שג'ון מבוהל, היא הנהנה והכריחה את עצמה לתת להם ללכת ולעזור לבת של השוטר ג'ון. לאחר כמה דקות הם הגיעו לבית של השוטר ג'ון, לצערו ביתו סטייסי נמצאה בלי רוח חיים מחופשת לליצנית ובין ידה ממוסמר פתק - "הליצן המשוגע מאחוריכם!", ממליץ לכם לנעול את הדלת... הליצן עד היום לא נתפס למרות שג'ון נשבע שהוא יעשה הכל כדי לתפוס אותו.

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
    קטע 2:
    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    רצתי, הכי מהר שיכולתי, ועדיין הרגשתי שצל אור הירח עוקב אחריי. מתקרב. אני לא אוכל להמשיך לרוץ עוד הרבה זמן חשבתי לעצמי, הרגליים כבר עייפות, הדופק עולה ועולה ואז פתאום, נפלתי, ידעתי שזהו הסוף, הצל עוד רגע תופס אותי, עצמתי את עיניי חזק הרגשתי אותו אוחז את רגלי והתפללתי שיקרה משהו, שאולי כשאפקח את עיניי הכל יהיה בסדר. ברגע שפתחתי את עיניי מצאתי את עצמי במיטה ללא אוויר, זה היה רק חלום אמרתי לעצמי, אני עדיין כאן באכסניית לונג-שמיט עם הוריי, אחי ואחותי. הגענו לכאן בערב, בדרכנו לטיול בהרים, אך בשל סופת הגשמים הפתאומית נאלצנו לעצור ולהישאר באכסניה עד שהסופה תחלוף.
    האכסניה נמצאת על הדרך להרים ליד הכביש הישן, צמוד ליער אמר-ווד שנמצא מצפון לה. כשהגענו האכסניה נראתה מהמקומות הישנים ששומעים עליהם רק בסיפורים, עשויה מגזעי עצים גדולים ומהחלונות זוהר רק אור נרות. כשנכנסנו פנימה, קיבל את פנינו בעל המקום אהרון שמיט שהסביר כי הדליקו נרות בשל סופת הגשמים, והחשמל שפסק צפוי לחזור בקרוב.
    האכסניה הייתה בנויה משתי קומות ועליית גג. הכניסה היא מחלקו הדרומי של המבנה ומעבר לדלת הרחבה נמצא דלפק הקבלה, מאחוריו נמצא חדר שמירת החפצים שנראה לא גדול במיוחד. בצדו המזרחי ניתן לראות את הכניסה לחדר אוכל ובו שמונה שולחנות עץ גדולים ומסביבם כיסאות מתכת. בפינה הצפון מערבית של חדר האוכל נמצאת דלת המובילה למטבח, בו מבשלים את כל האוכל טרם הגשתו.
    בצדו המערבי של דלפק הקבלה נמצאת פינת ישיבה, שלוש כורסאות בגדלים שונים סביב שולחן קטן וטלוויזיה ישנה צמודה לקיר. בקצה החדר יש גרם מדרגות עץ, צר, הנראה כי לא טיפלו בו שנים ובכל צעד נשמע קול חריקות העץ. כשמגיעים לקומה השנייה לא ניתן להתעלם מהגוון האדום החזק של השטיח הפרוס לאורך המסדרון הצר שמוביל מהמדרגות כניסות החדרים. את המסדרון ניסו לקשט עציצים חצי נבולים הזועקים למים ואור שמש, ועל הקירות היו תלויים ציורים ישנים של דמויות, אנשים חסרי צבע ורגש.
    החדר שלנו היה ככל החדרים, מחולק לשלוש חדרונים, שני חדרוני שינה, אחד עם מיטה זוגית בה הורי ישנו ובשני היו שלוש מיטות יחיד, לי ולאחיי הקטנים. בחדר השלישי היו מקלחת, שירותים, וכיור שבו זרם המים היה ממש חלש ולא הפסיק לטפטף.
    ניסיתי לחזור לישון אבל לא הצלחתי, הרגשתי כאילו ישנתי המון וצליל טפטוף המים שיגע אותי. עם הטפטוף התחילה גם תחושה של צמא, קמתי מהמיטה והלכתי לחדר האמבטיה, פתחתי את ברז המים והרכנתי את ראשי לשתות, לאחר מספר לגימות שטפתי את פניי והתיישרתי, מבטי היה מול המראה הניצבת מעל הכיור ונדמה היה לי כי ראיתי דמות עוברת מאחורי לכיוון החדרים, הבטתי לאחור ולא ראיתי דבר, הנחתי כי החלום עדיין משפיע עליי. ניגבתי את פניי במגבת, והלכתי לכיוון החדר, נעמדתי בפתח החדר לפתע עברה בי תחושה מוזרה שמשהו לא קשורה, הסתכלתי לכיוון חדר ההורים ונראה שהם ישנים והכי הכל בסדר, נכנסתי לחדר והסתכלתי על אחי, נראה כי הוא ישן שינה עמוקה, כרגיל לא היו לו אף פעם בעיות לישון מחוץ לבית. לאחר מכן העפתי מבט לעבר אחותי וראיתי כי עיניה פקוחות והיא בוהה בתקרה, שאלתי אותה בלחש "גם לך היה חלום רע?", היא לא ענתה ולא זזה ממקומה, התקרבתי אליה ושאלתי שנית, אך גם הפעם לא הייתה תגובה. נעמדתי ליד המיטה שלה וקפאתי במקומי, הבחנתי שהמבט שלה קר, חסר רגשות, פשוט עיניים פקוחות שאין מאחוריהם דבר, ובנוסף הצוואר שלה מחורר בשני חורים ונוזל ממנו שני נחלים של דם. פתאום בבת אחת חזרו אליי הכוחות והתחלתי לצעוק "אההההההההההההה!" קראתי. אבא מיד התעורר והגיע אליי, כשניכנס לחדר וראה אותי בוכה שאל "מה קרה?", בתנועה מהוססת הצבעתי לכיוון אחותי. הוא הזיז את השמיכה והבין מה קרה. מיד הוא העיר את אחי והוציאו אותנו מהחדר.
    חיכינו עם אמא במסדרון, ואבא התקשר למשטרה. כאשר אבא יצא מהחדר הוא הודיע לנו כי שלחו אמבולנס וניידת משטרה. האמבולנס הגיע ראשון כעבור עשרים דקות, הצוות הרפואי הודיע כי אחותי אינה עוד בחיים, בבכי וצעקות ביקשתי שנצא מהמקום הזה ונחזור הביתה, אך כעבור מספר דקות הגיעה ניידת עם שני שוטרים וביקשה מאדון שמיט שכל האורחים ואנשים הצוות ימצאו בחדר האוכל עד שתיגמר החקירה הראשונית.
    בזמן שהשוטר הראשון הלך לעשות בדיקה בכל האכסניה, השוטר השני הפך את פינת הישיבה לחדר חקירות, בו תחילה לקח עדות מאנשי הצוות הרפואי ולאחר מכן מאבי, כאשר אבי חזר לאחר מספר דקות, אהרון סימן לי להגיע לפינת הישיבה, בתחושת בלבול מוחלטת התחלתי ללכת, כשהגעתי לכניסה הסתכל אליי השוטר במט רציני אך מיד שינה אותו לחיוך וביקש ממני להתיישב לידו ולספר לו בדיוק מה קרה. הסברתי לו שהגענו אתמול לאכסניה וכי התעוררתי מחלום רע, אז התרעננתי וחזרתי לחדר, השוטר הקשיב לכל הסיפור ואמר לי לחזור לחדר האוכל.
    התיישבתי עם המשפחה שלי, כל האורחים נעצו בנו מבט, חלקם במבט של כעס על כך שהרסנו להם את החופשה וחלקם במבט של עצב וחמלה. באותו זמן המשיכו לחקור אחד אחד את כל אורחי האכסניה, דבר שלקח זמן רב, הרגשתי את עיניי נעצמות ונרדמתי.
    כשהתעוררתי הייתי במקום שונה לגמרי, מואר מלא שוטרים ואבי ישב לידי והבעת פניו הייתה דיכאונית. שאלתי, היכן אנחנו, והוא השיב בתחנת המשטרה, ואיפה אמא הוספתי, בעיניו התחילו להיווצר דמעות וענה, אמא?, אמא מתה. מתה?, מתי?, איפה?, הוא השתתק. לפתע שמתי לב שאני באזיקים. שוטר נכנס קרא לנו לחדר חקירות שהיה כמו בסרטים, חדר עם מנורה בודדת שלא מספיקה להאיר את רובו.
    השוטר התחיל להסביר כי אני במעצר, מבדיקת הגופה של אחי נמצא כי הוא נחנק למוות והכוח שהופעל היה כל כך חזק שהאגודלים של החונק נכנסו לו לתוך הצוואר וכתוצאה מכך נוצר דימום קטלני שסיים את חיו במקום, נמצאו סימני דם על המגבת בחדר המקלחת, ובמהלך החקירות התברר שכל העדים העידו שהיינו באכסניה יומיים חוץ ממני. הסתכלתי אל אבי לבדוק האם באמת כך הדבר, והוא הניד את ראשו בחיוב. השוטר המשיך ואמר כי בזמן ההמתנה בחדר האוכל יצאתי לשירותים בליווי אמי ושם היא נרצחה, כל המקום נבדק מחדש וללא ספק לא היה אדם מלבדי בזירת האירוע.
    פתאום כאב ראש חזק תפס אותי והחזיר אותי אל אותו חלום, הרגע בו נפלתי בזמן שרצתי והרגשתי את ידו של צל הירח אוחזת את רגליי, הפעם לא התעוררתי, שמעתי לחישה, "זה הולך לקראת שוב ואין שום דרך לעצור את זה". הסתובבתי ראיתי דמות גבוהה חסרת צורה ברורה, כולה שחורה כצל ועיניה לבנות כירח. לאחר שניה הדמות הפכה לצל חסר צורה שנכנס לתוך הצל שלי. ידעתי כי אין דבר שאוכל לעשות ברגע שראיתי מתוך הצל שלי את העיניים הזוהרות שלו צופות בי. התעוררתי במיטה ללא אוויר.

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
    קטע 3:
    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    עיניים גדולות אדומות, שיניים לבנות ארוכות..
    עיניים גדולות אדומות, שיניים לבנות ארוכות..
    זה כל מה שאני חושב עליו כבר חודשים.
    עיניים גדולות אדומות, שיניים לבנות ארוכות..

    **************
    החיים שלי במוסד "צ'סטרפילד" לחולי-נפש הם לא קלים.. במיוחד לאור העובדה שאני בריא לגמרי! אני נשבע שאני בריא לגמרי! עוד פסיכולוג, ועוד פסיכיאטר, ועוד תרופות "לאזן את המוח", הכל רק כי הם לא מאמינים לי.

    לפני חצי שנה יצאנו כל החבר'ה לקאמפינג ביער הקרוב למקום מגוריי. אוהלים, מדורה, כיף חיים! בהתחלה הכל היה רגיל, אבל כמה ימים לתוך המחנה התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר. היה קשה לי להירדם אז יצאתי לשאוף אוויר. חברה שלי אמה גם לא נרדמה, אז יצאנו להסתובב יחד.
    טיילנו מסביב למחנה חצי שעה לכל היותר, ואז התחלתי לשמוע קולות..
    "תגידי.. גם את שמעת רעש מוזר?" שאלתי.
    "איזה רעש?" ענתה.
    "נשימות כאלה.. חזקות.. כמו נהימה של נמר".
    היא הטתה את ראשה כמנסה להקשיב יותר טוב..
    הנשימות התקרבו.. והתקרבו... והתקרבו.. ועכשיו הם היו ממש מאחורינו.
    סובבנו את הראש וראינו..
    עיניים גדולות אדומות, שיניים לבנות ארוכות..
    עיניים גדולות אדומות, שיניים לבנות ארוכות..
    עשרות עיניים גדולות אדומות, שיניים לבנות ארוכות..
    לא האמנתי למראה עיניי, הסתכלתי על אמה וראיתי שהמבט שלה מבועת יותר ממה שראיתי כל חיי. רצנו מהר ככל שיכולנו חזרה לאוהלים.
    האמינו לי, אין לי מושג איך הצלחנו להירדם אחר כך..

    המחשבה על מה שהיה באותו לילה לא יוצאת לי מהראש, ניסינו לספר על זה לאחרים אבל אף אחד לא האמין לנו..
    "תקשיב, אתה בהזיות.. אין דבר כזה מפלצות!" זה מה שכולם אמרו.
    לילה אחד כשהייתי לבד בבית ישבתי במרפסת, הזווית שבה ישבתי הייתה מספיקה גם כדי ליהנות מהרוח הנעימה בחוץ, וגם להצליח לראות טלוויזיה שהייתה בתוך הבית. זו הייתה שעת ערב, והחדשות החלו.
    "זאבים מסתובבים ביערות, היזהרו."
    אבל אני ידעתי שזה לא זאבים.. זה משהו מסוכן הרבה יותר.
    לפתע שמעתי רעש חזק מהמרפסת של השכנים, יש מחיצה די גדולה אבל ממה שהצלחתי לראות, כבר לא הייתה דרך חזרה..
    עיניים גדולות אדומות, שיניים לבנות ארוכות..
    לא ראיתי בדיוק מה קרה שם, אבל כן ראיתי דם נוזל בתעלת הניקוז.. זה היה נורא, פחדתי כמו שלא פחדתי מעולם. נכנסתי מהר חזרה לסלון, וסגרתי את כל מה שאפשר. חלונות, דלתות, אפילו על התעלה של המזגן שמתי את המחסום.
    כמה עוד היצורים האלה ירדפו אותי?? חשבתי לעצמי..
    וכמו תמיד, אף אחד לא האמין לי.. אבא שלי חשב שיש לי בעיות, אז הוא לקח אותי לפסיכולוג, שינסה לראות מאיפה באות ה"הזיות" שלי.
    אני לא יודע מי נתן לו את הרישיון לזה אבל איכשהו מצאתי את עצמי כאן, ב"צ'סטרפילד", יושב בקבוצת תמיכה ומספר איך שההזיות שלי באו מהפחד שלי משטח, למרות שאני יודע שזה לא הזיות..
    אז אני חי פה כבר חודשיים, לא יודע מה לעשות עם עצמי.. הדברים שעברתי לא יוצאים לי מהראש, אבל לפחות היצורים האלה לא רודפים אותי גם כאן.. בלילה נכנסתי לחדר שלי במוסד, והלכתי לישון רגוע.. עד שרעשים של שריטות העירו אותי משנתי.. הרגשתי כאב חד, כמו דקירה ברגל, התעוררתי בבעתה וראיתי..

    עיניים גדולות אדומות, שיניים לבנות ארוכות..

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
    קטע 4:
    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    זה שנים רבות שהתקשורת בין שתי העיירות, קנסבורג ודורמאן, המרוחקות זו מזו כמרחק קילומטרים בודדים, נקטע. יום אחד הקשר פשוט התנתק. יש מספרים שדרקונים הגיעו מהשמיים, ויש כאלו שאומרים שהשטן בכבודו ובעצמו בא להתיישב בעמק המפריד בין שתי העיירות. אך האמת היא שאף אחד לא יודע. אף אחד פשוט לא חוזר משם. הדבר השפיע כל תושבי העיירה דורמאן עד כדי כך שקללה כגון "לך לקנסבורג" הייתה קללה גסה במיוחד, ובמקום עונש מוות היו שולחים את הנידונים להביא ידיעות לקנסבורג. אך היה ילד אחד שדווקא רצה ללכת לקנסבורג, לפחות מאז שחברו הטוב דורני, שהואשם בגניבת התרנגולות של שכנתו, הוגלה לשם ולא חזר. בו היה שמו, ולמרות כל מאמציו הוא אף פעם לא הצליח לגרום לתושבי הכפר לגרש אותו. אך באותו היום, נקרתה בדרכו הזדמנות טובה במיוחד. מורתול, זו שהאשימה את דורני בגניבת התרנגולות, שוב השאירה אותן בלי השגחה. איזה נקמה מתוקה זו תהיה. בו חמק ללול התרנגולות ולקח משם את התרנגולת הכי טובה של מורתול. כשמורתול חזרה לביתה, חיפשה בלול התרנגולות ולבסוף מצאה את בו, נהנה מארוחה דשנה. חמישה ימים לאחר מכן, בו היה כבר בדרכו לעיירה קנסבורג. לבו לא היה דבר פרט לבגדיו ומקל ההליכה שלו, שגילף כשהיה בן 5. ובנימה זו, יצא לדרכו. בו הגיע לעמק המפריד בין העיירות, ולתדהמתו ראה שם ארמון מפואר. הוא נכנס בשעריו, אך המקום שומם. איש לא נמצא שם. בו המשיך לחפש, ולפתע הרגיש רעד קל, וכמו יש מאין הופיע שם איש גבוה, לבוש כולו בשחור, ושאל את בו:" מה אתה עושה כאן?"
    בו השיב לו:"גורשתי מדורמאן, וראיתי את הארמון, אז באתי לבדוק אם יש פה נפש חיה."
    האיש לא ענה, אלא הסתכל על בו וסימן בידו כמזמין אותו להיכנס. בו לא הבין לאן, הרי החדר היה אטום, ולפתע ראה דלת בקיר. מוזר, חשב בו, אך לא נתן דעתו על כך. כאשר נכנס, ראה ילדים צוחקים וצוהלים מסביב לשולחן מלא בכל טוב, ודורני ביניהם. דורני הופתע לראות את חברו הוותיק, אך לפני שזה הספיק לדבר, האיש בשחור פנה אליו ואמר לו: "שב ותאכל איתם, בבוקר נראה מה נעשה אתך". בו פנה אל השולחן, ואכל כאוות נפשו. בו אכל ואכל, ולא שם לב כאשר הגיע הערב, והאיש בשחור סימן לכל הילדים לעלות לחדרם. לבו הוא אמר:" אתה תהיה עם דורני, הבנתי שאתם חברים טובים." בו חשב ולא ידע כיצד ידע האיש שהם חברים, ולבסוף שכנע את עצמו בטענה שהיה זה משהו שאמר.
    כאשר דורני ובו הגיע לחדר, הוא מיד חסם את כל החלונות והדלתות והחל לדבר בלחש:" האיש הזה הוא האיש שקטע את התקשורת בין שתי העיירות. הוא מעביד את הילדים כמו חמורים כל היום, וכל פעם שבא מישהו חדש הוא מתנהג אליו יפה כדי שיצטרף אלינו. יום אחד הלכתי לאבק את הספרייה, וגיליתי ספר עתיק שבו כתוב שבעמק הזה יש כוח עצום האמון באבנים, ולכן הוא מכריח אותנו לכרות בשבילו את האבנים כל היום. ואם מישהו מעז להתנגד לו, הוא כולא אותו במרתף, שם הוא עושה בו ניסויים באבנים המיוחדות. אי אפשר לישון פה מרב כל הצרחות שאתה שומע. אני ועוד כמה ילדים מתכננים לברוח, אבל תיזהר, אם האדמה רועדת אז זה סימן שהוא בא." בו חשב על האיש הנחמד וכמעט לא האמין, אך לפתע שמע צעקה מסמרת שיער מאחת הקומות התחתונות. כל הלילה בו לא הצליח להירדם מפחד מה יעשה אתו האיש בשחור. בבוקר, הוא אכל ללא תיאבון את הארוחה הדלה והעבשה שנתן האיש בשחור, כאשר לפתע נכנס הוא וצעק על כל הילדים:" לכו למכרה, אני צריך עוד אבנים בשביל הניסויים שלי". ובו הלך עם כל הילדים וכרה איתם את האבנים המיוחדות. ככה עשה בו יום לאחר יום, במשך כמה חודשים כאשר בבוקר הוא אוכל את הארוחה העבשה, כורה את האבנים ובלילות הם מתכננים את הבריחה שלהם. דורני הצליח להבריח מכוש, ובלילות הם היו חופרים מעבר מהחדר שלהם אל חצר הארמון. כך היה במשך שנתיים, עד שהם הצליחו לחצוב חור מספיק גדול בשביל לברוח אל החצר. אך ביום הבריחה, האיש בשחור לקח את דורני אל המרתפים. במשך כשבוע בו היה יכול לשמוע את צעקות חברו, וכלאחר שבוע, נכנס דורני, כולו מפויח, שיערותיו שחורות כפיח, וכולו שותת דם ואמר, :" אנחנו חייבים לעצור אותו, הוא מנסה למצוא את הדרך להשתלט על בני אדם אחרים." "ומה יהיה עם הבריחה," שאל בו. ולפתע, דיבר דורני בקולו של האיש בשחור:" וסוף סוף הצלחתי, תודה שסיפרת לי על הבריחה הקטנה שלכם" אמר בצחוק מרושע, תפס את בו וגרר אותו אל המרתפים. בו ניסה נואשות להתנגד לאיש בשחור, אבל לפיתתו הייתה חזקה מדי. האיש בשחור אמר לו:" לאן שלא תלך, אני אהיה שם, ואצפה בך". הוא קשר את בו אל שולחן הניתוחים, וביצע בבו ניסויים מחרידים כל כך, עד שלא יעלה בידי לכתוב אותם כעת. כאשר סיים, קשר את בו אל השולחן ויצא מהחדר. כך עבר לו יום אחר יום, שבו היה מביא לו האיש דייסה עבשה, ומנתח אותו ללא הפסקה, עד שבו איבד את תקוותו. כך חלפו להם הימים, עד שלפתע ראה שהאיש בשחור שכח אזמל אחד, ובמאמץ אדיר תפס את האזמל, חתך את כבליו וברח מן החדר. למרבה הפלא הצליח בו לברוח מן הארמון, ורץ כל עוד נפשו בו, בלי לעצור לשינה או אכילה. לבסוף ראה עיר מתנוססת מעליו, ועל דגלה היה כתוב "קנסבורג".
    השומרים שאלו אותו:" מי אתה ומה אתה רוצה?". בו השיב להם ואמר: "אני בו מהעיירה דורמאן, ובאתי למסור הודעה לראש העיר. השומרים לקחו אותו מיד אל ראש העיר, שנתן לו לשתות ולאכול, ובתמורה בו סיפר לו את כל מה שאירע. ראש העיר הכריז על מצב חירום, ואסר לכל אחד מתושבי העיר לצאת מחוץ לחומותיה. הוא גייס צבא ושלח אותו אל הארמון המדובר, אך כשהגיעו מצאו אותו שומם וריק מכל נפש אדם. בו נשאר בעיר והשתקע בה, מתעורר כל לילה בבהלה מן הסיוטים שפוקדים אותו. כך עברו להם השנים, עד שביום אחד, בו אכל את ארוחת הבוקר שלו, והצלחת שלו התחילה לרעוד....

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
    קטע 5: אזהרה! תכנים גרפיים.
    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    הוא חייך בתאווה לאחר שליקק את לחייה. 'למה הם תמיד חושבים שהם יצליחו לברוח?' צחק בנינו לבין עצמו בביטחון.
    תאודור כיסה את ראשה של ג'סיקה, או לפחות מה שנשאר ממנו לאחר ניסיון הבריחה הנועז שניסתה לארגן. את ג'סיקה הוא אהב, הוא חשב שאיתה זה יהיה אחרת. ללא הצורך לברוח מהחוק בכל פעם שעלו על מעשיו, ללא הצורך ללכלך את הידיים בכל פעם. כלומר הוא אהב ללכלך את הידיים, הוא נהנה מזה בכל פעם אך כל הכרוך במה שיקרה לאחר מכן התחיל להתיש אותו.
    אבל ברגע שראתה את תמונתו המבוקשת של תאודור, ג'סיקה בגדה בו.
    לא עברו שעות ספורות עד שזה שמע את סירנות המשטרה והביון מגיעות לפתח ביתה לאחר שבילה לילה שלם במחיצתה של ג'סיקה. הוא הרגיש איך גופו התחמם והתלהט, עיניו קפצו מאחורי הערובות בשיגעון כשהבין שהיא אחראית לכך. כשהסירנות נשמעו במורד הרחוב הוא עלה על חלון חדר השינה, הסיט את הוילון כמי שאחוז טירוף וקפץ לעבר גינת הבית לא לפני שהסתכל בעיניה של ג'סיקה המפוחדת ונשבע לנקום.
    ***

    "אני רוצה להציג בפניכם מורה חדש בבית הספר, מר טד בנג'מין!" קרא מנהל בית הספר.
    זו היתה ישיבה פדגוגית של כלל מורי בית הספר לפני תחילת שנת הלימודים.
    תאודור קם והציג את עצמו בלי לומר מילה לקהל וחייך חיוך לבבי ומקסים. כן, הוא היה נראה כמו בחור נחמד וחם, הוא ידע להתנהג כאחד האדם, הוא ידע והבין את חולשותיהם של האנשים סביבו, הוא קרא את הדפוס השכנוע וידע לומר את המילה הנכונה וללחוץ במקומות הנכונים. וניצל זאת.
    במהרה הפך תאודור לחביב התלמידים, המורים ואף ההורים. ואם נדייק, על האימהות.
    תאודור היה קורא לתלמידיו לשעות תגבור בסיפריית בית הספר לאחר שעות פעילותה. תחילה היה עוזר להם בשיעורי הבית ומסביר להם את מה שלא הבינו בשיעוריו ועד מהרה היה גולש איתם לשיחה פרטית ותמימה על הוריהם, חבריהם ועל עצמם. הוא היה מכיר אותם לאט לאט ומפתה אותם במילים נחמדות ובכתף רכה.

    6 תלמידים. זה כל מה שהוא הספיק לעשות, תרתי משמע. 6 תלמידים.
    הראשונה היתה שרה, תלמידה מעט חלשה וביישנית אך עם זאת מאוד יפה. היא היתה בת 9. בסך הכל בת 9, לפני שהבטיח לה שיסיע אותה לביתה על מנת שלא תאחר לארוחת הצהריים. לביתה שלא הגיעה מעולם.
    כמה דקות לאחר שיצאו משטח בית הספר הוא משך בגרונה לאחור והצמיד לאפה ופיה מטפחת רטובה מנוזל לא ברורה, כחמש שניות עברו עד שלקח לשרה לשקוע בשינה עמוקה, הוא השליך את גופה הקטן לתוך תא המטען של מכוניתו החונה ונסע לביתו.
    הוא הושיב אותה על מיטת ברזלים קשה וחיכה עד שתקום. כשזה קרה היה קושר את ידייה לאחור ושובר את ברכייה של הילדה על מנת שלא תוכל לברוח. הוא ידע שלא תצליח לברוח ממנו. מעבר לכך שכל ביתו היה מובצר באמצעי בטיחות ילדה קטנה כמידותיה לא תצליח להגיע עד לדלת החדר מבלי להשיג אותה, הוא ידע. הוא פשוט אהב את זה ככה, לראות את התקווה נשפכת מפני הקורבן. ואת צליל השבר ונהקה שיוצאים מהילדה. בכל פעם שהתעלפה הוא חיכה לה עד שתקום והמשיך מעלליו. הוא הכה בה וכרך סביב גופה העירום חבל ותלה אותה באוויר. הוא דחף את גופה לתוך קיר המבנה ודם נגהר מגולגולתה. כשסיים להתעלל בה החל לאנוס אותה. הוא הרגיש את קרע עורה העדין בכל פעם שהכניס את איבר מינו לתוך איבריה השונים של הילדים והמשיך בזממו. לאחר מכן רצח אותה בשיסוף גרון. דמה נשפך אל הרצפה כמפל מים בצבע אדום ארגמן. כשזרק אותה באחד הפחים שליד בית הספר ומספרים שבגופה היה פחות מליטר דם.
    לאחר מכן הגיעו ריקי, רוקסנה, ג'סטין ג'וניור, מרטין ומאדי.
    זה היה אותו הדפוס אצל ששת תלמידיו. את כולם היה מענה, אונס ורוצח. ולא תמיד לפי הסדר.

    לקח למשטרה שבועות להבין מי הרוצח, הוא מיד השמיד כל ראיה אפשרית שתקשור אותו למקרה. אפילו ניקה לו כמה עדים שראו אותו יוצא עם התלמידים מבית הספר. הוא אהב במיוחד לנקות את העדים. הוא ארז כמה חפצים וברח ממדינת ג'ורג'יה ליוטה. שם הוא חשב שיתחיל מחדש.
    הוא התחיל כמורה חדש בבית הספר עד שנתפס ע"י רשות הביון.
    הוא נעצר והוכנס אל ניידת משטרתית. הוא הצליח להוציא יד אחת מתוך האזיקים אליהם היה קשור ולמשוך באקדחו האישי של השוטר שישב מימינו. לא עברו שלוש שניות מאז שהאקדח היה בידו של תאודור עד לרגע שלחץ על ההדק פעמיים. פעם אחת בשוטר שהאקדח היה בבעלותו, והשניה היתה בשוטר שנהג בניידת.
    עד מהרה הרכב איבד שליטה והתנגש בתוך חנות למוצרי מיסטיקה בעלת ריח פרח הציפורן. תאודור הרגיש את האוויר יוצא במהירות מראותיו ואת המהלומה בראשו לאחר שנחבט לתוך חלון הדלת שמצד שמאל לו. הוא שמע רעש והמולה. ניידות מלוות נסעו לא מעט אחריהם והוא ידע שהוא חייב לצאת מן הרכב. הוא הכניס את האקדח החם לתוך מכנסיו ופרץ את דלת המכונית.
    הוא תכנן לרוץ אך רגליו כשלו והוא נפל בחבטה על פניו. הוא נשם נשימה עמוקה ורץ למאחורי דלפק החנות. שם ראה מאחורי וילון כבד, גרם מדרגות מתכתי עליו טיפס, כשהגיע לקומת הגג הגבוה ראה כי כל ניידות המשטרה שליוו את הרכב ממנו זה עתה יצא כבר הגיעו, הבין כי עליו לקפוץ לגג בניין אחר. כשעשה זאת הוא כמעט פספס את בטון הבניין וצנח מטה אך הוא הספיק לתפוס את בטון הגג ביד אחת, הוא הצליח לשלוח יד נוספת ומשך את גופו מעלה. לבניין שאחריו הוא הצליח לעבור כאשר טיפס על כבל חשמל ישן.
    הוא הבין שעליו לעזוב מיד את יוטה ועבר לטוסון, אריזונה.

    בטוסון הוא הכיר את ג'סיקה כמעט במקרה כשקנה מצרכי מזון מוכנים במעדנייה שליד ביתו. היא היתה גרושה צעירה וטרייה עם תאומים בני 6. הוא חשק בה תחילה. דמיין איך הוא שוב ושוב הוא אונס את גופה הקטן ומשסף את גרונה אך אט אט הוא חשב כי הוא מתאהב בה. הוא חשב שהיא תשנה אותו.
    כעת, הוא במרדף נוסף. לאחר שקפץ מחלון חדרה הוא עמד בגינתה יחף, התכופף על מנת שהשיחים שצמחו בצמוד לגדר הגינה יסתירו אותו וכשראה שהשטח פנוי קפץ לעבר הגינה הצמודה לביתה של ג'סיקה. רגליו נסעו אותו הלאה, הוא לא ידע לאן הוא רץ והן כאילו רצו באוטומט. רק דבר אחד ידע תאודור. הוא ינקום.

    ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

    תודה לכל המשתתפים, הסקר יסגר בעוד שבוע, בהצלחה לכולם!
    נערך לאחרונה על ידי Sebastian, 22-05-2017 בשעה 00:08

    illusion , OpticalIllusion, itamarXD, JudgementFTL, aWolfsLife, Armadilo, a Snowy Owl,
    STAR OF DAVID, Zed, Emperor, Fire Kitty, Ofektupe, Anonymous


    ועוד איזה 20 פחות מוכרים

    ~ 22/06/2017, על מנת צמצום עלויות הוכרז רשמית על הריגת הפורום ~
    ~ In 15/07/2017 began the slow and painful death ~

    ~ In 31/07/2017 a few survivors were discovered in the ruins ~

    "אני אנקה אותך משה, כי אתה האוצר הייחודי שלי"
    "משה לא משנה כמה פעמים תמות, אני אחיה אותך, כי אתה הגיבור שלי"



  2. #2

    ברירת מחדל

    יאללה להצביע
    לט ייתכן שרק השותפים של snufkin יצביעו
    "רק שני דברים הם אינסופיים בעולם, היקום והטמטום האנושי. ולגבי הראשון, אני לא כל כך בטוח" (איינשטיין)


    הומוגובלין למי שמכיר

  3. #3

    תאריך הצטרפות
    Mar 2017
    מיקום
    מרכז
    הודעות
    76

    ברירת מחדל

    ציטוט פורסם במקור על ידי eladking צפה בהודעה
    יאללה להצביע
    לט ייתכן שרק השותפים של snufkin יצביעו
    סיפור טוב לא יודע מה אתה רוצה, אלעד הקנאי חחח
    אוהב אותך, בבקשה תצביעו לאלעד החמוד שלא יבכה לי בווצאפ ^^
    אהבתי מאוד את קטע 5 לייק...
    אקרא עוד במשך הלילה
    כאן יושב בכייף עידן זוארי, snufkin משרת 1, אתם מוזמנים להגיד שלום ^^

  4. #4
    הסמל האישי שלLullaby From Hell
    תאריך הצטרפות
    Feb 2013
    מיקום
    סטוקר
    הודעות
    2,018

    ברירת מחדל

    ארצה להתחיל עם זה שאני חושב שכל מי שהשתתף בתחרות, לקח אותה ברצינות והצליח להוציא סיפור ללא ניסיון קודם - הוא זוכה.
    חבל לי שהרבה מכם לא לקחו את העצה שלי לבדוק את הסיפור עם מכר כלשהו שיעיר על מה שיש להעיר עליו שברור לעין.
    אבל סה"כ, בשביל אנשים שזו פעם ראשונה שלהם שהם כותבים ועוד משהו בסגנון הזה אני מרוצה מהתוצאות.
    הסיפור שהכי התחברתי אליו היה קטע 3.
    הקטע שכתוב הכי טוב בצורה שקשה להאמין שזה ניסיון ראשוני הוא קטע 5, גם קטע 5 הוא הקטע שהכי צמרר אותי, שזה חלק גדול מאוד מהמהות של אימה.
    קטע 4 טוב לא פחות, אבל לעומת הדברים שקורים בסיפור הוא לצערי פשוט לוקה בלהכניס אותך לתוך הסיפור עם כל הדברים שקורים שדורשים תיאורים חזקים שתצליח להכיל את כל מה שקורה ולהמשיך לראות את הסיפור תוך כדי הקריאה.
    קטע 2 כתוב בצורה טובה גם כן, והסיפור עצמו טוב, אבל יש מרחק גדול בין התיאורים במקומות מסוימים לבין מה שקרה בזמן אמת.
    קטע 1 לא רע, אבל אני פשוט לא הרגשתי שום אימה כשקראתי אותו, אני לא בטוח אם זה בעקבות הרף שהשאר הציבו או בגלל דברים שדורשים תיקון שהרסו לי מאוד את הקריאה, אבל סה"כ גם קטע 1 טוב, אבל במקרה הזה כשהנושא הוא אימה זה פשוט לא נגע בי בשום צורה.

    יש לי המון דברים להעיר לכולם ואם תרצו לאחר שתסתיים התחרות אוכל לעבור עם כל אחד מכם על דברים שהפריעו לי בקריאה/דברים שיכלו לשפר את הקטע.
    בסופו של יום אני מאוד מרוצה מהתוצאות של כולם, ומודה לכם על ההשתתפות.
    תודה נוספת לליאור07 וליאור (דאטרלי) על העזרה.

    עריכה: אחכה לקראת סוף התחרות להצביע על מנת לא להשפיע יותר מדי על הסקר עם דעתי האישית.
    נערך לאחרונה על ידי Lullaby From Hell, 21-05-2017 בשעה 23:43

    illusion , OpticalIllusion, itamarXD, JudgementFTL, aWolfsLife, Armadilo, a Snowy Owl,
    STAR OF DAVID, Zed, Emperor, Fire Kitty, Ofektupe, Anonymous


    ועוד איזה 20 פחות מוכרים

    ~ 22/06/2017, על מנת צמצום עלויות הוכרז רשמית על הריגת הפורום ~
    ~ In 15/07/2017 began the slow and painful death ~

    ~ In 31/07/2017 a few survivors were discovered in the ruins ~

    "אני אנקה אותך משה, כי אתה האוצר הייחודי שלי"
    "משה לא משנה כמה פעמים תמות, אני אחיה אותך, כי אתה הגיבור שלי"



  5. #5

    תאריך הצטרפות
    Mar 2017
    מיקום
    מרכז
    הודעות
    76

    ברירת מחדל

    וואי עכשיו אני שם לב לכמה שגיאות שכתבתי
    לא נורא.. לפעם הבאה אני יהיה יותר עיקבי כלפי מה שאני רושם ואקרא יותר מפעמיים ^^
    כמעט וסיימתי לקרוא את כל הסיפורים
    נערך לאחרונה על ידי zoaridan1, 21-05-2017 בשעה 23:45
    כאן יושב בכייף עידן זוארי, snufkin משרת 1, אתם מוזמנים להגיד שלום ^^

  6. #6

    ברירת מחדל

    ציטוט פורסם במקור על ידי aWolfslife צפה בהודעה
    ארצה להתחיל עם זה שאני חושב שכל מי שהשתתף בתחרות, לקח אותה ברצינות והצליח להוציא סיפור ללא ניסיון קודם - הוא זוכה.

    יש לי המון דברים להעיר לכולם ואם תרצו לאחר שתסתיים התחרות אוכל לעבור עם כל אחד מכם על דברים שהפריעו לי בקריאה/דברים שיכלו לשפר את הקטע.
    בסופו של יום אני מאוד מרוצה מהתוצאות של כולם, ומודה לכם על ההשתתפות.
    אלו הדברים הכי חשובים ומעניינים :-)

    אני אישית אהבתי את כל הסיפורים בגלל שכולם מקוריים, הושקעה בהם מחשבה ומנקודת מבט/מספר שונה

    אגב כרגע 3 מתוך 4 הצבעות, זה שאנשים הצביעו לעצמם שזה ניראה לי דיי מיותר

  7. #7

    ברירת מחדל

    ציטוט פורסם במקור על ידי orrvaa1 צפה בהודעה
    אלו הדברים הכי חשובים ומעניינים :-)

    אני אישית אהבתי את כל הסיפורים בגלל שכולם מקוריים, הושקעה בהם מחשבה ומנקודת מבט/מספר שונה

    אגב כרגע 3 מתוך 4 הצבעות, זה שאנשים הצביעו לעצמם שזה ניראה לי דיי מיותר
    אם אין אני לי, מי יחמיא לי?


    אני מקווה שזו הולכת להיות תחרות הוגנת מבין כל מי שכתב, בלי להשפיע על אחרים, תחרות שמבוססת נטו על הכישרון (:

  8. #8
    הסמל האישי שלKipud
    תאריך הצטרפות
    Oct 2015
    מיקום
    תל אביב
    הודעות
    390

    ברירת מחדל

    סיפור ראשון:
    הסיפור נחמד בסך הכל. כתוב בצורה לא טובה, ולכן לא מחדיר פחד או מתח, ולמען האמת, די צפוי. קריפיפסטה כזה.

    סיפור שני:
    אהבתי את הפלוט טוויסט- למרות שהבנתי כבר באמצע שזה מה שהולך לקרות (אני קורא הרבה אימה), הסיפור כתוב היטב ומנוסח טוב, והשינוי בעלילה מוסיף הרבה.

    סיפור שלישי:
    מה שיפה בו לדעתי הוא שהוא קצר. אהבתי מאוד את הצורת כתיבה מגוף ראשון כמישהו חולה בראש- ייחודי מאוד. לא הייתי אומר שהוא מפחיד מידי, אבל ללא ספק עם עלילה יפה וסיום טוב.

    סיפור רביעי:
    לא הייתי אומר שזה מתח, וממש לא אימה. יותר לכיוון הפנטזיה.

    סיפור חמישי:
    יש הבדל בין אימה לגועל. הסיפור לא מפחיד, פשוט התיאורים מגעילים מאוד. אם הייתי רוצה לראות דברים כאלה הייתי הולך ל4chan.

    ***

    בכל מקרה, שאפו לכל המתחרים.
    קשה מאוד לכתוב סיפור שבאמת מפחיד לדעתי, אז מגיע לכולם כל הכבוד, כמו שאיתמר אמר.
    נערך לאחרונה על ידי Kipud, 22-05-2017 בשעה 00:07
    | il19 - Unlimited | ilx18 - Random | ilx19 - Pink Elephant | ilx20 - Corrupt Hunter |
    .
    ~ שיא הגנות רומאי לאוצרות לשעבר ~ מידע ומדריכים ~ ארכיון השרת המהיר ~ Hall of Fame ~

    ציטוט פורסם במקור על ידי pure_evil צפה בהודעה
    אף אחד לא מתעסק עם כלבלבלחם האיום !!!
    ציטוט פורסם במקור על ידי kk? צפה בהודעה
    צד של מושחתים.

  9. #9

    תאריך הצטרפות
    Mar 2017
    מיקום
    מרכז
    הודעות
    76

    ברירת מחדל

    ציטוט פורסם במקור על ידי Kipud צפה בהודעה
    סיפור ראשון:
    הסיפור נחמד בסך הכל. כתוב בצורה לא טובה, ולכן לא מחדיר פחד או מתח, ולמען האמת, די צפוי. קריפיפסטה כזה.

    סיפור שני:
    אהבתי את הפלוט טוויסט- למרות שהבנתי כבר באמצע שזה מה שהולך לקרות (אני קורא הרבה אימה), הסיפור כתוב היטב ומנוסח טוב, והשינוי בעלילה מוסיף הרבה.

    סיפור שלישי:
    מה שיפה בו לדעתי הוא שהוא קצר. אהבתי מאוד את הצורת כתיבה מגוף ראשון כמישהו חולה בראש- ייחודי מאוד. לא הייתי אומר שהוא מפחיד מידי, אבל ללא ספק עם עלילה יפה וסיום טוב.

    סיפור רביעי:
    לא הייתי אומר שזה מתח, וממש לא אימה. יותר לכיוון הפנטזיה.

    סיפור חמישי:
    יש הבדל בין אימה לגועל. הסיפור לא מפחיד, פשוט התיאורים מגעילים מאוד. אם הייתי רוצה לראות דברים כאלה הייתי הולך ל4chan.

    ***

    בכל מקרה, שאפו לכל המתחרים.
    קשה מאוד לכתוב סיפור שבאמת מפחיד לדעתי, אז מגיע לכולם כל הכבוד, כמו שאיתמר אמר.

    תודה על הביקורת שמח שקראת
    הסיפור היה צריך להיות בטווח של עד 1000 מילים, היה קשה מאוד לעשות קטע מפחיד עם מעט מאוד מקום לתיאורים (לפחות ככה הרגשתי בעלילה של הקטע שכתבתי..), זה היה הקטע הראשון שכתבתי ופרסמתי, מה גם הראשון שכתבתי שעוסק באימה ^^
    אני מרוצה ממה שיצא לי כרגע, בעתיד אני מאמין שיבואו יותר טובים.
    וכן היו בסיפור מעט שגיאות, בוורד מילה שיצא מטעות מקלדת (או שגיאה של אם> עם, קח > כך וכו'...) לא מזוהות כשגיאות ולכן היה קשה למצוא אותם, להבא אני אשתדל יותר.

    עידן.
    נערך לאחרונה על ידי zoaridan1, 22-05-2017 בשעה 01:13
    כאן יושב בכייף עידן זוארי, snufkin משרת 1, אתם מוזמנים להגיד שלום ^^

  10. #10
    הסמל האישי שלevitar2008
    תאריך הצטרפות
    Sep 2008
    מיקום
    Nowhere
    הודעות
    2,952

    ברירת מחדל

    אני לא יודע לתת ביקורת בונה על סיפורים, נטו בגלל העובדה שאין לי ניסיון מספיק בדברים האלה. נראה שיש פה אחלה של קטעים וזה תחרות מאוד מכובדת ביחס לזה שזה פורום שהוא לא של כותבים מקצועיים ברובו המוחלט.
    הלנקייה שלי

    אם אני אתחיל להכניס פה משתמשי עבר.. זה פשוט יהיה ארוך מדי. אז אני אתחיל מ-2017
    ILX22 - EvyaGreat

    משוגע פה.. משוגע.

    IL1 - Rooloo

עמוד 1 מתוך 9 123 ... אחרוןאחרון

Thread Information

Users Browsing this Thread

ישנם כרגע 1 משתמשים הקוראים באשכול זה. (0 חברים ו1 אורחים)

חוקי משלוח הודעות

  • אתה אינך רשאי לפתוח שרשורים חדשים
  • אתה אינך רשאי לפרסם תגובות
  • אתה אינך רשאי לצרף קבצים
  • אתה אינך רשאי לערוך את הודעותיך
  •