סיפור בהמשכים

[Rumpelstiltskin]

הקורא הממוצע ודאי יתהה כיצד זה יתכן שקורש, הנבל הידוע לשמצה, יתכנן להתנקם במתחזה?
לשם כך עלינו לחזור מספר שנים אחורה. קורש היה רק מנהל זוטר, והמתחזה היה מהתוקפים הגדולים ביותר בכתיבה יוצרת, בתקופת המחיקות.
יום אחד, קורש הבחין במכתב ורוד על שולחנו, עליו חתום המתחזה.

[Noam-Asulin]

הקורא הממוצע ודאי יתהה כיצד זה יתכן שקורש, הנבל הידוע לשמצה, יתכנן להתנקם במתחזה?
לשם כך עלינו לחזור מספר שנים אחורה. קורש היה רק מנהל זוטר, והמתחזה היה מהתוקפים הגדולים ביותר בכתיבה יוצרת, בתקופת המחיקות.
יום אחד, קורש הבחין במכתב ורוד על שולחנו, עליו חתום המתחזה.

המתחזה היה דטראלי שחזר מן המתים כי שלוסין החליט להרוג אותו בדף 6-7

[dahanim2]

המכתב היה ללא שולח.
ובתוכו היה רק דף אחד.
ומה היה בתוכו?

שיר.

החיים קצרים וצריך ללמוד לקחת סיכונים.
מי שלא נודר, עתידו יתדרדר
לעבר הים, מעל הגדר
יחפש מחסה, ימהר יסתתר

אך לא משנה לאן ירוץ
למזרח התיכון או לארץ עוץ
שם למעלה בשמיים ישנו בחור מזוקן

רגע התבלבלתי, אני בכלל חושב על סנטה
טעות שלי גבר, אני פשוט באמצע לבשל פסטה
מקווה שתסלח, ועם הזמן גם תשכח
נודר לא מלאך, אבל גם לא נחשב כפרחח

השיר לא מובן לחלק מהקוראים.
"אלו סתם מילים מחוברות למשפט" חלקם יגידו.
"אפילו משפט אין פה" חלקם יקצינו.
אבל קורש הבין, ועוד איך הבין.

מקור השיר: עממי
(לא זה לא עמי מעמי ותמי, יש שני מם, לא אחד. בורים.)

[Lullaby From Hell]

"חוווהההה!? כל השיר הזה נועד ללעוג לי? ליייי??? קורש??? אני אטפל בהם... הו, אני אדאג לכך שאף אחד יותר לא יעז ללעוג לי ואני אהפוך אותם למסר שיעביר לכולם בצורה חדה וחלקה, מה קורה למי שמתעסק עם קורש" קורש אמר מלא זעם בעודו שמט את המכתב מידו ונתן לו לשקוע עמוק עמוק במים המצחינים של הביוב.
נדב לאחר ששמע את דבריו של גל לא יכל שלא לרחם עליו, שניהם היו באותה הסירה, אחרי הכל. "אל תדאג גל, אני אומנם עובד עבור קורש, אבל שם לא נגמר תפקידי, אני אוציא גם אותי וגם אותך מהבלאגן הזה שאתם קוראים לו סיפור בהמשכים" אמר נדב והידק ידיו לשני אגרופים. "תודה אחי, באמת שאין לך מושג כמה זמן אני תקוע פה רק מחכה שמישהו יבוא ויעזור לי".
נדב הנהן כאות הסכמה הדדית שכרגע נחתמה בין השניים, הפנה לגל את גבו והחל ללכת לקורש על מנת לעשות צדק. נדב לא הספיק ללכת יותר מכשלושה צעדים כששמע משהו מהמשך הביוב, נדמה שזה בא מהכיוון אליו הוא תכנן ללכת. נדמה היה שאלו היו צעדים עושים את דרכם במים הרדודים הישר אליו ואל גל, יותר מאדם אחד, אולי אפילו יותר משניים.
גל התרומם ושניהם היו עם מבטם נעול על המקום בו הביוב מתעקל, מקשיבים ומתכוננים לבואם של האנשים בחרדה מוכנים לנורא מכל, מי יודע אילו יצורים נתעבים קיימים במקום שכזה. הצעדים הגיעו לשיאם, גל ונדב התכופפו והתכוננו להילחם.
גל ונדב ביחד הוציאו קול אנחה כשהדמויות המסתוריות הופיעו אחת אחרי השנייה.
מוביל את כולם מקדימה היה יחזקאל, עם שיערו הבלונדיני ומבטו הכובש עם עיניו הכחולות בוהות בשניהם חזרה ללא שום היסוס או פחד. מיד אחרי יחזקאל הופיע איתמר עם שתי חצאי בירה טובורג בידו בזמן שפיו היה נטוי לצדדים אוחז בקבוק וויסקי. אחרי איתמר הייתה שרון לבושה בתחפושת נקניקייה ענקית. האחרונים היו נתנאל וליאור, ליאור היה נראה שונה מהרגיל, נדמה שהוא הספיק להחליף את הבגדים שלו שהיו מלאים בסירופ מייפל, כעת הוא לבש חולצה עליה היה כתוב 9gag, מכנסי ג'ינס ארוכות עם מלא ציורים של אנימה, וכובע עם מה שנדמה כאוזניים של פיקאצ'ו.

[dahanim2]

פנוליו עזב את שולחן העבודה.
כתיבה היא דבר מתיש.
למה הוא בכלל התחיל לכתוב את הסיפור הזה? לעזאזל עם התואר לספרות.
כבר עברה שנה מאז שהפורום הזה נמחק, ושמו במקומו פורום אחר, קר, שבו אף אחד מחבריו לא היה.
הוא פנה אל חברו לחדר.
"דאטרלי, אתה כותב מנוסה, תוכל לבוא להעיף מבט?"
דאטרלי, כבר בשנה הרביעית לתואר, לא ענה לו. הוא היה עסוק בבליסה של המבוגר טוב.
"טוב, לא רוצה לא צריך"
פנוליו חזר אל שולחנו. הוא היה רוצה לכתוב סיפור אחר, כבר יש לו שם, "לב של דיו"
שדוני אש, פיות, ואפשרות להכנס לספר באמצעות הקול בלבד.
אבל הוא חייב לסיים את הסיפור הזה.
העבודה חייבת להגמר, מתישהו.
פנוליו חזר לכתוב.

[בלוב01]

״מה לעזאזל אתם עושים?״ שאל נדב, מופתע מהגעתם הפתאומית.

[shlomi1]

פנוליו עזב את שולחן העבודה.
כתיבה היא דבר מתיש.
למה הוא בכלל התחיל לכתוב את הסיפור הזה? לעזאזל עם התואר לספרות.
כבר עברה שנה מאז שהפורום הזה נמחק, ושמו במקומו פורום אחר, קר, שבו אף אחד מחבריו לא היה.
הוא פנה אל חברו לחדר.
"דאטרלי, אתה כותב מנוסה, תוכל לבוא להעיף מבט?"
דאטרלי, כבר בשנה הרביעית לתואר, לא ענה לו. הוא היה עסוק בבליסה של המבוגר טוב.
"טוב, לא רוצה לא צריך"
פנוליו חזר אל שולחנו. הוא היה רוצה לכתוב סיפור אחר, כבר יש לו שם, "לב של דיו"
שדוני אש, פיות, ואפשרות להכנס לספר באמצעות הקול בלבד.
אבל הוא חייב לסיים את הסיפור הזה.
העבודה חייבת להגמר, מתישהו.
פנוליו חזר לכתוב.

פנוליו מחק את כל מה שכתב והחליט לכתוב על אהבתו הישנה, זו ששברה את ליבו ורמסה כל גבריות שהייתה בו.
פנוליו היה אז צעיר בצבא. שירת כמ"כ בחיר וידע שהוא רוצה לחתום, פנוליו היה צהוב לצערינו.
פנוליו ויתר על החתימה על מנת להיות איתה ולהינשא לה אך היא? שכבה עם חברו הטוב זבולון שהיה המףקד של הפלגה השנייה.
פנוליו נשבר, נרמס. ידיו מלאי חתכים ונחלי דם זרמו ממנו.
כדורי שינה בכמויות ואלכוהול נשפך אל גרונו אך דבר לא הרג אותו, הוא נולד לסבול.
פנוליו סגר את המחברת והלך לנגב את הדמעוץ שריצדו על פניו. פנוליו לא שכח פשוט הדחיק את העבר.
פנוליו הלך לשתות בבר הסמוך לביתו.

[NBA]

״מה לעזאזל אתם עושים?״ שאל נדב, מופתע מהגעתם הפתאומית.

אבל הם לא יכלו לענות, כי הם הפכו לארטיקים.
"מה עשיתם?!" צעק קורש שבדיוק השתגר למקום.

[nermer]

חושך. פאב אפלולי. כסאות עתיקים ושולחנות כבדים מפוזרים כביכול באקראיות, אבל בצורה שמעצב התפאורה סידר - כך שתהיה נעימה לעין.
אדם שקוע בז'קט חום בהיר עד מעל לצוארו וכובע משוך לו על פניו יושב באחת מפינות החדר וכותב נמרצות. לא, לא בעט. זו המאה ה-21, לעזאזל. יש לו מקבוק. מהמתנשאים האלה של אפל. מתחתית הפריים מתקרב אליו איש בהיר שיער בחולצת טריקו מפוקס ומכנסיים מההאנגר בהרצליה.
"תמיד היה לך חוש לדרמטיות, שי". אילן ציין ביובש.
"שקט. אני עסוק." שי ענה לו בעצבים, פניו מתעוותות להן מתחת לכובע. כמובן שאי אפשר לראות את עיוות הפנים הזה, אבל זה מה ששחקן טוב היה עושה, אם זה היה סרט עם שחקנים טובים. כמובן שלא היו שם שחקנים טובים. וזה לא היה סרט. רק המציאות העגומה, מחייכת לעצמה באירוניה.
"במה אתה עס- אוה..." פניו של אילן התבהרו והוא החל מצחקק. "עסוק בזה... אבל למה לעזאזל פנוליו?! ומה הדבר הזה שאתה כותב?"
שי התחיל להקליד בעצבנות. הוא לא אהב כשמציצים לו מעבר לכתף באמצע שהוא מביא את הזיותיו לחיים. "זה היה אמור להיות הפרק החדש של כפר הסטלנים, אבל זה יצא מכלל שליטה. הדמויות האלה עושות מה שבא להן."
"אתה יודע מה אני עושה כשהדמויות שלי מתחילות לאבד שליטה. לא?" הצחקוק של אילן הפך לצחוק רועם, מתגלגל כזה. הנורות בפאב התעמעמו לרגע וחזרו להאיר כבראשונה.
"אתה מלחיץ אותי, אילן."
"נו, באמת. כאילו אף פעם לא עשית את זה."
"הוא עשה מה?" מהעבר השני של הפאב הרים לו את ראשו אדם די רגיל למראה. שיער שחור, עיניים שחורות, עיניים טרוטות מחוסר שינה ומבט אדיש שרמז במעומעם על מידת מה של ביקורתיות שמן הסתם מדי פעם יצאה בצורת אשכולים נזעמים על כל מיני קטעים וסיפורים שאנשים אחרים כתבו. אבל עכשיו הוא היה רגיל ועייף. רגיל מאד ועייף מאד. וגם היה בא לו המבורגר, אבל זו לא חכמה. תמיד בא לו המבורגר. ובייקון. צריך בייקון על ההמבורגר. כן. זה יספק אותו. מיד אחרי שהוא יראה מה ניסה לעולל שי, זה הדבר הראשון שהוא יזמין מוולדמורט, הברמן. כמובן שוולדמורט לא היה השם האמיתי של הברמן. קראו לו ככה כי היו לו לחיים.

אילן גלגל עיניים ואמר "שום דבר מיוחד. שטויות של שי. או בקיצור שש"ש".
"חחח זה דומה ליב"ש", וולדמורט צחקק, מנגב את אחת הכוסות ששרון החזירה לו משולחן מנוגב למשעי. משעי היה בחור מעניין, ואהב את השולחנות שלו מנוגבים. לכן שרון נגבה אותו. (כאן המקום לציין שאנחנו לא שוביניסטים, או משהו - אבל שרון חוסכת לטיול אחרי הצבא, אז צריך להרוויח כסף איכשהו. גם אם זה אומר לסבול את הבדיחות של אותו איש רגיל למראה, העונה לשם דאטרלי, שהיא פצפונת ולשים כוס עליה רשומה הקלישאה 'טיפ טיפה ואני במוסקבה'. למה מוסקבה, לעזאזל?!)
דאטרלי הגניב מבט במה ששי הקליד לו להנאתו.
"זה לא טוב מספיק. אני לא יכול להיות כל יכול. ופנוליו לא יכול למחוק את כל מה שרשם עד לשם. זה יהיה מעפן. בטל, בטל. והשאר אותי במסעדה. לאכול המבורגר זה טוב. ותוסיף בייקון. גם בייקון זה טוב. בעצם גם חצאית סקוטית זה טוב. יש הרבה דברים בעולם הנכנסים תחת ההגדרה טוב. שמתם לב? אני מניח שלעיתים העולם יכול להיראות כמקום נפלא. לא עם חדי קרן והכל, אבל נפלא למדי."
הוא השתתק לפתע וחזר למקומו. הוא ביקש משרון המבורגר. ובייקון. ואם היא יכולה, שזה יבוא עם צ'יפס בטטה. כבר הרבה זמן הוא לא ניסה צ'יפס בטטה.

"הוא לא אותו הדבר מאז ששאדו התעלל בדמות שלו בסאגה שלו, אז תזהר איתה". אילן אמר. תמיד היה המתחשב מבין השניים.
שי משך בכתפיו.

זום אאוט.
מעברון של מובי מייקר. כמו שאוהבים לעשות בסטאר וורז.

[dahanim2]

"את רואה, אמרתי שאני אצליח להשתלט על זה" אמר בחור אחד, שישב מול מסך 80 אינץ.
"הצלחתי לסכסך בין נתנאל ואיתמר, ליאור וחבורתו תקועים במייפל, ודאטרלי כבר לא בתמונה"
"אפשר לחשוב, הייתי יכולה לעשות דברים יותר טובים" אמרה לורי, מנקה את ציפורניה עם מקל ארטיק שבור." רק המשימות שהבאת לי היו נוראות"
"שטויות" אמר הבחור "הם כבר לא יוכלו לתקן את זה. הם חושבים שאני לא פעיל? שאין לי חוש הומור? הם עוד יראו" אמר הבחור בזמן שהוא קם והולך לכיוון הדלת."אל תקראי לי אם לא יקרה משהו חשוב. את יודעת" ויצא.

לאחר יומיים

"נו אז מה קורה איתם?" אמר אותו בחור כשהוא נכנס למשרד באותו בוקר
"שמע.. יש בעיות" אמרה לורי, מנקה את ציפורניה עם אותו מקל ארטיק "כנראה קורש לקח יוזמה יותר מדי"
"קורש?" אמר הבחור "אותו אחד עם שיגעון הגדלות?"
"לא הייתי אומרת את ככה... אבל הוא נמצא בעמדה אחרת ממה שרצית"
"ומה עם כולם? עדיין מסוכסכים?"
"דווקא לא, משום מה הם בדרך לקורש, משהו עם מרד נראה לי" אמרה לורי, במבט משועמם. כאילו לא אכפת לה מכלום.
"כל אחד חושב שהוא מלך העולם" הבחור נעמד והלך לכיוון הטלפון המשרדי "חכי חכי הוא יבין מי פה הבוס"
"דיי אתה סתם מגזים, רק תגיד מילה ואני אעשה ממנו ומכולם ארטיק"
"את לא מבינה אה?" אמר הבחור כשהטלפון בין ידיו " התוכנית שלנו בסכנה. אני צריך לסדר את זה"

הבחור חייג את המספר וחיכה שיענו לו.

"קורש? כאן אליסיום, כן, יש לנו על מה לדבר"